תקציר
נשירת שיער אצל נשים היא תלונה שכיחה עם השפעה תפקודית ורגשית משמעותית. האתגר הקליני הוא בזיהוי נכון של הסיבה, התאמת טיפול יעיל ומעקב לאורך זמן. המאמר מסכם את האטיולוגיות המרכזיות, אבחנה מבדלת, בדיקות מומלצות, וטיפולים מבוססי-ראיות וכן גישות משלימות לשיפור תוצאות.
הגדרת הבעיה ומה נחשב לנשירה פתולוגית:
– נשירה פיזיולוגית: 50–100 שיערות ביום.
– נשירה פתולוגית חשודה כאשר יש דלדול ניכר, הרחבת שביל, קרקפת נראית יותר, גושים על המסרק/מקלחת, או ירידה בעובי השערה.
– שני דפוסים עיקריים:
1) תלוגן אפלוביום (Telogen Effluvium, TE) – נשירה דיפוזית.
2) התקרחות אנדרוגנית נשית (Female Pattern Hair Loss, FPHL) – דלדול פרוגרסיבי באזורים פריאטליים-קודקודיים עם שמירת קו מצח.
הסיבות השכיחות לנשירת שיער אצל נשים:
1) תלוגן אפלוביום (TE)
– טריגרים 6–16 שבועות לפני תחילת הנשירה: לידה/הפסקת הנקה, מחלה חדה/חום, סטרס משמעותי, ניתוח, ירידה חדה במשקל/דיאטה דלת חלבון, זיהומים, תרופות (רטינואידים, SSRI/SNRI, בטא-בלוקרים, אנטיקואגולנטים, איזוטרטינואין, אמיאודרון), מחסור ברזל/אבץ/ויטמין D, תת/יתר תריסיות.
– לרוב הפיך תוך 3–9 חודשים אם הטריגר טופל. חלק מהמטופלות מפתחות TE כרוני.
2) התקרחות אנדרוגנית נשית (FPHL)
– נטייה גנטית עם רגישות אנדרוגנית מקומית של זקיקים.
– דלדול פרוגרסיבי: הרחבת שביל, דפוס לודוויג I–III.
– מתחילה לרוב אחרי גיל 30 אך ייתכן גם מוקדם יותר, מוחמרת סביב/לאחר גיל המעבר.
3) אלופציה אראטה (Alopecia Areata)
– אוטואימונית; מוקדים עגולים/אליפטיים חלקים, לעיתים נשירת ריסים/גבות, “שערות סימן קריאה”.
– מהלך בלתי צפוי; שכיחות מחלות אוטואימוניות נלוות.
4) טראקציה/טְריכוטילומניה
– משיכות/מתחים מכניים עקב תסרוקות הדוקות, תוספות, או תלישה קומפולסיבית.
5) מחלות קרקפת דלקתיות/צלקתיות
– סבוריאה, פסוריאזיס, פטרת קרקפת, LPP/CCCA. מצריכות אבחון וטיפול מוקדם למניעת צלקת קבועה.
6) גורמים סיסטמיים והורמונליים
– תת/יתר תריסיות, PCOS, היפראנדרוגניזם, ליקויים מטבוליים, מחסור ברזל (גם עם פריטין “תקין-נמוך” לנשים).
אבחנה ובדיקות מומלצות
אנמנזה ממוקדת: מועד התחלה, מהלך, טריגרים 2–4 חודשים קודם, הריונות/לידה, תזונה/ירידה במשקל, מחלות, תרופות/תוספים, היסטוריה משפחתית, תסרוקות/כימיה, סטרס.
2) בדיקה גופנית וטריכוסקופיה
– דפוס דלדול, הרחבת שביל, שיער מיניאטורי, קשקשת/אריתמה/פוסטולות, שערות שבורות.
3) בדיקות דם בסיסיות
– ספירה, פריטין וברזל, TSH±FT4, ויטמין D. לפי קליניקה: B12, אבץ, פרולקטין, טסטוסטרון חופשי/כולל, DHEA-S, גלוקוז/אינסולין.
– יעד פריטין לנשירה: לעיתים מומלץ >40–70 ng/mL לנשים עם נשירה פעילה (בהיעדר התוויות נגד).
4) בדיקת פטרת בקרקפת בעת חשד; ביופסיה לשלול צלקתיות או כאשר האבחנה לא ברורה.
טיפולים מבוססי-ראיות לפי סוג הנשירה
A) תלוגן אפלוביום (TE)
– טיפול בגורם: תיקון מחסור ברזל/ויטמין D/אבץ, איזון בלוטת התריס, הערכת תרופות חלופיות, תיקון דיאטה וחלבון.
– מינוקסידיל טופיקלי 2–5% עשוי לקצר את משך הנשירה ולהאיץ צמיחה.
– תמיכה תזונתית: חלבון 1.0–1.2 גרם/ק”ג/יום; מולטי-ויטמין רק אם יש חסר מוכח.
– ציפיות: שיפור ניכר לאחר 3–6 חודשים; מחזורי נשירה אפשריים.
B) התקרחות אנדרוגנית נשית (FPHL)
– מינוקסידיל טופיקלי: 5% קצף פעם ביום או 2% תמיסה פעמיים ביום. שיפור נמדד לאחר 4–6 חודשים, מקסימום ב-12 חודשים. תופעות: גירוי/קשקשת, צמיחה היקפית בפנים; ניתן להפחית ע”י מריחה מדויקת/תדירות.
– מינוקסידיל אוראלי במינון נמוך (0.25–2.5 מ”ג/יום): אופציה במעקב רפואי לנשים נבחרות; ת”ל אפשריות: טכיקרדיה קלה, היפרטריכוזיס.
– אנטי-אנדרוגנים לנשים מתאימות:
• ספירונולקטון 50–200 מ”ג/יום, לרוב בשילוב גלולה. דורש ניטור אשלגן ולח”ד; התווית נגד בהריון.
• פינסטריד/דוטסטריד: מחוץ להתוויה בנשים טרום-מנופאוזה; נשקל בנשים פוסט-מנופאוזליות תחת ייעוץ.
– טיפולים משלימים: מיזותרפיה/PRP (פלזמה עשירת טסיות) – ראיות בינוניות; פרוטוקולים חודשיים תחילה ואז תחזוקה.
– מכשור: מְכשירי לייזר רך ביתיים (LLLT) – עשויים לשפר צפיפות לאחר 3–6 חודשים.
– ניתוחי: השתלת שיער בנשים מתאימות עם אזור תורם יציב.
C) אלופציה אראטה
– מוקדית: סטרואידים תוך-נגעיים כל 4–6 שבועות; טופיקלים (קלציפוטריאול/מינוקסידיל/טקרולימוס) כתמיכה.
– מפושטת/עמידה: JAK inhibitors במרכזים ייעודיים; ניטור ת”ל הכרחי.
– תמיכה רגשית ושיקום קוסמטי.
D) נשירה עקב טראקציה/תסרוקות/כימיה
– הפסקת גורם מתיחה, מעבר לתסרוקות רפויות, הפחתת חום/כימיה.
– אם יש דלקת: טופיקלים אנטי-דלקתיים; במצבי צלקת – הפניה דחופה לדרמטולוג.
היגיינת קרקפת והרגלי טיפוח
– כביסה סדירה לפי סוג הקרקפת; שימוש בשמפו עדין עם pH מאוזן; טיפולים אנטי-סבוראיים בעת צורך (קטוקונזול/זינק פיריתיון).
– מזעור חום ישיר: פן/מחליק עדין, מגן חום, הימנעות ממשיכות.
– צביעות: העדפת צבעים עדינים, הפסקות בין טיפולים כימיים.
– עיסוי קרקפת עדין יכול לשפר זרימת דם ומכניקה של רקמה.
תזונה ותוספים
- אסטקסנטין טבעי מאצת המטוקוקס פלוואליס נוגד חמצון עוצמתי.
– חלבון איכותי, ברזל מהחי/צמחי עם ויטמין C, שומן טוב (אומגה-3), מיקרונוטריינטים: אבץ, ביוטין רק אם יש חסר; ביוטין עלול לשבש בדיקות מעבדה.
– אין עדות מספקת לפורמולות “צמיחת שיער” גנריות; הימנעו ממינוני-יתר.
בריאות כללית והורמונלית
– הערכת מחזורי וסת, סימני היפראנדרוגניזם (אקנה, שיעור יתר), משקל, שינה, סטרס.
– פעילות גופנית מתונה, ניהול סטרס (CBT/מדיטציה), טיפול בהפרעות שינה – משפיעים על TE כרוני.
ציפיות, מעקב ומדדי הצלחה
– צילומי טריכוסקופיה/מדידות צפיפות בתחילת טיפול ואחרי 3–6 חודשים.
– הצלחה מוגדרת כהפחתת נשירה תוך 2–4 חודשים, עיבוי/צפיפות אחרי 4–12 חודשים.
– רוב הטיפולים דורשים תחזוקה מתמשכת; הפסקה גורמת לעיתים לרגרסיה הדרגתית.
מתי לפנות למומחה
– נשירה מהירה/מוקדית, סימני דלקת/כאב/גרד חריג, קרקפת מצלקתית, נשירה לאחר לידה שנמשכת מעבר ל-9–12 חודשים, חשד להפרעה הורמונלית, או כישלון טיפול ראשון.
אלגוריתם קצר למטופלת בקהילה
1) הערכת דפוס: דיפוזי לעומת דלדל קודקוד/שביל.
2) בדיקות דם: ספירה, פריטין, TSH±FT4, ויטמין D.
3) התחלת היגיינה/תזונה, תיקון חסרים.
4) מינוקסידיל טופיקלי 5% פעם ביום לנשים עם FPHL/TE.
5) אם אין שיפור ניכר אחרי 6 חודשים או סימנים לא טיפוסיים – הפניה לדרמטולוג שיער.
הערות בטיחות
– היריון/הנקה: הימנעו ממינוקסידיל אוראלי, ספירונולקטון, פינסטריד. מינוקסידיל טופיקלי בהריון שנוי במחלוקת – יש להתייעץ.
– תרופות מרשם דורשות מעקב רפואי וניטור מעבדה לפי הנחיות.
סיכום
נשירת שיער אצל נשים היא רב-גורמית. אבחון מסודר, טיפול בגורם, ושילוב טיפולים מקומיים/מערכתיים לפי דפוס הנשירה מניבים שיעורי הצלחה טובים. התמדה, ציפיות ריאליות ומעקב אובייקטיבי הם המפתח לתוצאות יציבות לאורך זמן.
המידע המופיע בדף זה נועד למטרות מידע כלליות בלבד ואין לראות בו כתחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי מקצועי.
חפש תמיד הדרכה של איש מקצוע מוסמך בכל שאלה או דאגה שיש לך בנוגע לבריאותך או למצב רפואי ספציפי. התוכן בעמוד זה אינו נועד להחליף ייעוץ אחד על אחד עם רופא רפואי ואינו מבטיח טיפול או התוויה לטיפול. הסתמכות על כל מידע המסופק בדף זה היא על אחריותך בלבד.
אנא התייעץ עם ספק שירותי הבריאות שלך לפני קבלת החלטות לגבי בריאותך או אפשרויות הטיפול.